גברים ממוחזרים
הדחקה הוא אחד המנגנונים הקוגנטיבים המושמצים אך עם זאת המשמעותיים והנפוצים ביותר. כך, לדוגמא, אם לא היינו מדחיקים את הסכנות שאורבות לנו על כל צעד ושעל היינו מתקשים לתפקד בחיי היומיום. למה שמישהו ילמד לתואר שני או יקנה אוטו אם באחורי ראשו הוא יודע שאיראן עוד מעט גרעינית ובעוד חמש שנים יהיו פה 70% חרדים? הוא עושה את זה כי הוא מדחיק את המידע ומאפשר לעצמו לחיות כרגיל.
דוגמא נוספת למנגנון הזה שקשורה לענייננו היא ההדחקה הגברית את קיומה של תופעת המחזור החודשי אצל נשותיהם. אמר פעם איש חכם: "אני לא בוטח בשום חיה שמדממת כמה ימים ולא מתה". ואכן, כבר מימי התנ"ך השתדלו אבותינו וחכמינו להדחיק ולדחוק את התופעה והקצו אוהל מיוחד בו שהו יחד הנשים בתקופת המחזור. יש הטוענים ששהות באוהל מסוג זה היא אחד מהעונשים הכבדים ביותר שיכולים להיות מוטלים על אדם שמגיע בסוף חייו לגיהנום.
כיום, התקדמה החברה בה אנו חיים ואין בה מקום להרחקה כזו של אנשים מן הציבור. לכן, אוהלים כאלו כבר אינם בנמצא וההדחקה לובשת צורות אחרות. למעשה, אנחנו הגברים פשוט לא רוצים לדעת. אנו מתעלמים מכל פתיחה של שיחה בנושא. המוח מסנן אוטומטית מידע הקשור לכך ומוחק מהתודעה את המראה של קופסאות הטמפונים שמונחות בשרותים.
המחיר של התעלמות זו הוא הפתעה מחודשת בכל חודש מחדש. בכל חודש, במה שמבחינתך הוא יום אקראי, אתה נוכח לפתע שהאישה מחרחרת ריב על שטות חסרת חשיבות כלשהי. בתמימות אין קץ אתה מנסה לדבר בהגיון, להבין במה מדובר ולפתור את הויכוח בצורה שקטה ומתורבתת. אז אתה מגלה שבחורה היא לפעמים כמו תינוק: יודעת לעשות המון בכי ורעש מכלום. תינוק למשל מסוגל לקום באמצע הלילה ולבכות כי הוא עייף. מה אתה בוכה?! תחזור לישון!
כך גם האישה בתקופה המסוימת והמפתיעה – שואלת שאלה כלשהי וללא קשר לתשובה מתרגזת. אתה מופתע ומתגונן ואז ברגע מסוים עושה את הטעות הגדולה מכל ואומר לה "תרגעי". באופן מפתיע הדבר לא מסייע לה להרגע אלא להפך: משחרר את זעם הגיהנום לעברך. למעשה, מחקרים מראים שבקרב נשים ישנו אזור מיוחד במוח שמזהה מתי אמרו להן להרגע ומפעיל מנגנוני השרדות שמונעים מהן להרגע וגורמים להן להכנס לתגובת
Fight Fight Fight :FFF
לאחר כמה שעות אתה מתעשת, מבין במה מדובר ופונה לאסטרטגיה הקבילה היחידה: כניעה מוחלטת. כדי ליישם כניעה כזו יש להצהיר בפניה בהחלטיות:
א. שהיא יפה.
ב. שהיא צודקת.
(רבי יצחק מברטנורא היה מוסיף גם )
ג. שהיא לא שמנה
חשוב לזכור שאין להסתייג בשום אופן מההצהרות הגורפות האלה וחמור מכך, אין לנסות למצוא הבנה לצד שלך. דברים אלו יושגו לאחר מספר ימים ברוגע ובנחת. בינתיים, כדי למזער נזקים, עליך לדבוק בשתי האמירות הנ"ל. הדבר אולי נראה קיצוני אבל הוא בלתי נמנע. הגברים המאורגנים יותר מבינינו יוכלו לנסות להתמודד עם ההדחקה הטבעית, לחזות מראש את ימי הפורענות ולהגיע למרחק בטוח מבעוד מועד. ייתכן שכשהחברה שלנו תתקדם עוד קצת, יהיו בה אוהלים מיוחדים לגברים שנשותיהם במחזור.
במידה ואכן עמותה כלשהי תרים את הכפפה שנזרקה פה ותארגן מקומות מפלט שכאלו, יש לחשוב גם על אותם גברים שנשותיהם בהריון. לכאורה, התמזל מזלם – הם קיבלו פטור של כמה חודשים מהמחזור החודשי! זוהי טעות נפוצה שכן חשוב לזכור שגבר שאשתו בהריון נמצא למעשה עם אישה שמפגינה תופעות של מחזור למשך מספר חודשים ברציפות.
ייתכן שכחלק מהשחיקה הנפשית שהדבר מזמן, אנו עדים לאחרונה גם לתופעות מזעזעות אחרות שבהן גברים מצהירים ש"אנחנו בהריון". ביטוי זה הוא כמובן מופרך לחלוטין מבחינה ביולוגית והופך את המשתמש בו לנקניק בעיניי חבריו. למרבה הצער, הוא גם אינו מביא להקלה בהתמודדות עם האישה: גבר שמצהיר על עצמו שהוא בהריון לא זוכה לשום התחשבות שהאישה, סוחבת-התינוק האמיתית, מקבלת: אין לו זכות להתרגז ללא סיבה ואף אחד לא יגיד לו שהוא צודק ויפה.
מבחינות מסוימות, הדבר משול לחייל עם פטורים שנוסע בג'יפ הליווי של מסע כומתה: בעוד חבריו נאנקים תחת כובד המשא, הוא יושב בנוחות, מדבר בפלאפון עם מכרים באזרחות ומצהיר בפניהם שהוא "לא יכול לדבר הרבה כי הוא באמצע מסע".
בהקשר זה חשוב לשים לב לכך שרבות נכתב על הקשיים בלידה אך מעט נכתב על קשיי הלידה הגבריים. רבים יאמרו שהלידה הייתה "תהליך מדהים". ייתכן. יחד עם זאת, נסיון החיים פיתח אצלי אלרגיה מסוימת למילה "מדהים".
האלרגיה התפתחה דווקא בתקופה של אחרי הצבא שבה היו אנשים חוזרים מטיול בחו"ל , מספרים שהיה מדהים ומראים תמונות כדי להוכיח את זה. בהמשך גיליתי שחצי מהטיול הם בילו עם טיפוס-הבטן באכסניה בלי מקלחת. את החצי השני הם העבירו בנסיון להקדים את הטיסה. כמובן שיש חריגים אבל כדי לקבל תמונה אמיתית מומלץ תמיד לפשפש בפרטים של המדהימות.
כמו בטיול, כך גם בלידה, כשתפשפשו בפרטים תגלו מה היה כל כך מדהים: 20 שעות ללא שינה בחדר עם אישה צורחת, שנמצא בסמיכות להמון חדרים אחרים שבהם גם יש נשים צורחות. בנוסף, יש חרדות לשלום התינוק, מראות של דם ונוזלים אחרים, רופא, מיילדות, הורים, לחץ חברתי, שפלוץ שליה, שליה, סנדוויצ'ים ממכונה של בית חולים ואחריות. הרבה אחריות.
אכן תהליך מדהים. בעבר גברים ישבו בחדר ההמתנה, קראו עיתונים ונקראו פנימה רק כאשר התינוק היה בחוץ והאישה נרגעה. ואז הגיעה הקידמה הארורה והרסה הכל. למיטב זכרוני, כשהבן שלי יצא סוף סוף, הייתי כבר על סף התמוטטות עצבים. זה היה הרגע שבו המיילדת הציעה לי מספריים כדי שאוכל לחתוך בעצמי את חבל הטבור שהיה מחובר לקוף הסגול והמקומט. זה היה הרגע שבו נמלטתי החוצה אל האוויר הצח של מסדרון בית החולים.
"הוא דומה לך" אמרו לי כולם כשחזרתי לחדר מאושש. הנהנתי. לי הוא נראה דווקא כמו כל אחד מהתינוקות האחרים אבל אף אחד לא רוצה להיות הורס מסיבות.
כשחושבים על זה, הורס המסיבות האמיתי בתחום הוא ללא ספק המוהל. בהתחלה הברית תמיד נראית כמו ארוע סטנדרטי: אנשים מסתובבים, אוכלים ומפטפטים. ואז הוא מגיע וחותך לתינוק שלך את הבולבול ליד כולם. שוב, דם, אישה בוכה וכ"ו.
החוק הראשון בעזרה ראשונה כשמישהו נפצע זה להרחיק את הקהל המתגודד. בברית, אתה בעצמך נאלץ להזמין קהל להתגודד מסביב לפצוע. הדבר משול לפאראמדיק שעומד בזירת תאונה ומזמין את העוברים ושבים להביט בטיפול. בברית של בני סיפר לי מישהו שיש עדות שבהן מייבשים את העורלה שנחתכה ונותנים לעקרות לאכול אותה. ישנה אמונה שהדבר מסייע לפוריות. לדעתי כל העניין התחיל מכמה חבר'ה שרצו למתוח מישהי והיא משום מה האמינה להם. בכל מקרה, כששמעתי את זה הבנתי סוף סוף למה הכוונה כשכתוב על מוצרי מזון "ללא חשש עורלה".
אני יודע שייתכן והדברים שאני מגולל במסמך אנושי זה עשויים להיות קשים לעיכול (!!). אולי שווה לזכור שבסופו של דבר כל התהליך הוא ממש משתלם שכן גידול של תינוק הוא חוויה מדהימה
To be continued…
דוגמא נוספת למנגנון הזה שקשורה לענייננו היא ההדחקה הגברית את קיומה של תופעת המחזור החודשי אצל נשותיהם. אמר פעם איש חכם: "אני לא בוטח בשום חיה שמדממת כמה ימים ולא מתה". ואכן, כבר מימי התנ"ך השתדלו אבותינו וחכמינו להדחיק ולדחוק את התופעה והקצו אוהל מיוחד בו שהו יחד הנשים בתקופת המחזור. יש הטוענים ששהות באוהל מסוג זה היא אחד מהעונשים הכבדים ביותר שיכולים להיות מוטלים על אדם שמגיע בסוף חייו לגיהנום.
כיום, התקדמה החברה בה אנו חיים ואין בה מקום להרחקה כזו של אנשים מן הציבור. לכן, אוהלים כאלו כבר אינם בנמצא וההדחקה לובשת צורות אחרות. למעשה, אנחנו הגברים פשוט לא רוצים לדעת. אנו מתעלמים מכל פתיחה של שיחה בנושא. המוח מסנן אוטומטית מידע הקשור לכך ומוחק מהתודעה את המראה של קופסאות הטמפונים שמונחות בשרותים.
המחיר של התעלמות זו הוא הפתעה מחודשת בכל חודש מחדש. בכל חודש, במה שמבחינתך הוא יום אקראי, אתה נוכח לפתע שהאישה מחרחרת ריב על שטות חסרת חשיבות כלשהי. בתמימות אין קץ אתה מנסה לדבר בהגיון, להבין במה מדובר ולפתור את הויכוח בצורה שקטה ומתורבתת. אז אתה מגלה שבחורה היא לפעמים כמו תינוק: יודעת לעשות המון בכי ורעש מכלום. תינוק למשל מסוגל לקום באמצע הלילה ולבכות כי הוא עייף. מה אתה בוכה?! תחזור לישון!
כך גם האישה בתקופה המסוימת והמפתיעה – שואלת שאלה כלשהי וללא קשר לתשובה מתרגזת. אתה מופתע ומתגונן ואז ברגע מסוים עושה את הטעות הגדולה מכל ואומר לה "תרגעי". באופן מפתיע הדבר לא מסייע לה להרגע אלא להפך: משחרר את זעם הגיהנום לעברך. למעשה, מחקרים מראים שבקרב נשים ישנו אזור מיוחד במוח שמזהה מתי אמרו להן להרגע ומפעיל מנגנוני השרדות שמונעים מהן להרגע וגורמים להן להכנס לתגובת
Fight Fight Fight :FFF
לאחר כמה שעות אתה מתעשת, מבין במה מדובר ופונה לאסטרטגיה הקבילה היחידה: כניעה מוחלטת. כדי ליישם כניעה כזו יש להצהיר בפניה בהחלטיות:
א. שהיא יפה.
ב. שהיא צודקת.
(רבי יצחק מברטנורא היה מוסיף גם )
ג. שהיא לא שמנה
חשוב לזכור שאין להסתייג בשום אופן מההצהרות הגורפות האלה וחמור מכך, אין לנסות למצוא הבנה לצד שלך. דברים אלו יושגו לאחר מספר ימים ברוגע ובנחת. בינתיים, כדי למזער נזקים, עליך לדבוק בשתי האמירות הנ"ל. הדבר אולי נראה קיצוני אבל הוא בלתי נמנע. הגברים המאורגנים יותר מבינינו יוכלו לנסות להתמודד עם ההדחקה הטבעית, לחזות מראש את ימי הפורענות ולהגיע למרחק בטוח מבעוד מועד. ייתכן שכשהחברה שלנו תתקדם עוד קצת, יהיו בה אוהלים מיוחדים לגברים שנשותיהם במחזור.
במידה ואכן עמותה כלשהי תרים את הכפפה שנזרקה פה ותארגן מקומות מפלט שכאלו, יש לחשוב גם על אותם גברים שנשותיהם בהריון. לכאורה, התמזל מזלם – הם קיבלו פטור של כמה חודשים מהמחזור החודשי! זוהי טעות נפוצה שכן חשוב לזכור שגבר שאשתו בהריון נמצא למעשה עם אישה שמפגינה תופעות של מחזור למשך מספר חודשים ברציפות.
ייתכן שכחלק מהשחיקה הנפשית שהדבר מזמן, אנו עדים לאחרונה גם לתופעות מזעזעות אחרות שבהן גברים מצהירים ש"אנחנו בהריון". ביטוי זה הוא כמובן מופרך לחלוטין מבחינה ביולוגית והופך את המשתמש בו לנקניק בעיניי חבריו. למרבה הצער, הוא גם אינו מביא להקלה בהתמודדות עם האישה: גבר שמצהיר על עצמו שהוא בהריון לא זוכה לשום התחשבות שהאישה, סוחבת-התינוק האמיתית, מקבלת: אין לו זכות להתרגז ללא סיבה ואף אחד לא יגיד לו שהוא צודק ויפה.
מבחינות מסוימות, הדבר משול לחייל עם פטורים שנוסע בג'יפ הליווי של מסע כומתה: בעוד חבריו נאנקים תחת כובד המשא, הוא יושב בנוחות, מדבר בפלאפון עם מכרים באזרחות ומצהיר בפניהם שהוא "לא יכול לדבר הרבה כי הוא באמצע מסע".
בהקשר זה חשוב לשים לב לכך שרבות נכתב על הקשיים בלידה אך מעט נכתב על קשיי הלידה הגבריים. רבים יאמרו שהלידה הייתה "תהליך מדהים". ייתכן. יחד עם זאת, נסיון החיים פיתח אצלי אלרגיה מסוימת למילה "מדהים".
האלרגיה התפתחה דווקא בתקופה של אחרי הצבא שבה היו אנשים חוזרים מטיול בחו"ל , מספרים שהיה מדהים ומראים תמונות כדי להוכיח את זה. בהמשך גיליתי שחצי מהטיול הם בילו עם טיפוס-הבטן באכסניה בלי מקלחת. את החצי השני הם העבירו בנסיון להקדים את הטיסה. כמובן שיש חריגים אבל כדי לקבל תמונה אמיתית מומלץ תמיד לפשפש בפרטים של המדהימות.
כמו בטיול, כך גם בלידה, כשתפשפשו בפרטים תגלו מה היה כל כך מדהים: 20 שעות ללא שינה בחדר עם אישה צורחת, שנמצא בסמיכות להמון חדרים אחרים שבהם גם יש נשים צורחות. בנוסף, יש חרדות לשלום התינוק, מראות של דם ונוזלים אחרים, רופא, מיילדות, הורים, לחץ חברתי, שפלוץ שליה, שליה, סנדוויצ'ים ממכונה של בית חולים ואחריות. הרבה אחריות.
אכן תהליך מדהים. בעבר גברים ישבו בחדר ההמתנה, קראו עיתונים ונקראו פנימה רק כאשר התינוק היה בחוץ והאישה נרגעה. ואז הגיעה הקידמה הארורה והרסה הכל. למיטב זכרוני, כשהבן שלי יצא סוף סוף, הייתי כבר על סף התמוטטות עצבים. זה היה הרגע שבו המיילדת הציעה לי מספריים כדי שאוכל לחתוך בעצמי את חבל הטבור שהיה מחובר לקוף הסגול והמקומט. זה היה הרגע שבו נמלטתי החוצה אל האוויר הצח של מסדרון בית החולים.
"הוא דומה לך" אמרו לי כולם כשחזרתי לחדר מאושש. הנהנתי. לי הוא נראה דווקא כמו כל אחד מהתינוקות האחרים אבל אף אחד לא רוצה להיות הורס מסיבות.
כשחושבים על זה, הורס המסיבות האמיתי בתחום הוא ללא ספק המוהל. בהתחלה הברית תמיד נראית כמו ארוע סטנדרטי: אנשים מסתובבים, אוכלים ומפטפטים. ואז הוא מגיע וחותך לתינוק שלך את הבולבול ליד כולם. שוב, דם, אישה בוכה וכ"ו.
החוק הראשון בעזרה ראשונה כשמישהו נפצע זה להרחיק את הקהל המתגודד. בברית, אתה בעצמך נאלץ להזמין קהל להתגודד מסביב לפצוע. הדבר משול לפאראמדיק שעומד בזירת תאונה ומזמין את העוברים ושבים להביט בטיפול. בברית של בני סיפר לי מישהו שיש עדות שבהן מייבשים את העורלה שנחתכה ונותנים לעקרות לאכול אותה. ישנה אמונה שהדבר מסייע לפוריות. לדעתי כל העניין התחיל מכמה חבר'ה שרצו למתוח מישהי והיא משום מה האמינה להם. בכל מקרה, כששמעתי את זה הבנתי סוף סוף למה הכוונה כשכתוב על מוצרי מזון "ללא חשש עורלה".
אני יודע שייתכן והדברים שאני מגולל במסמך אנושי זה עשויים להיות קשים לעיכול (!!). אולי שווה לזכור שבסופו של דבר כל התהליך הוא ממש משתלם שכן גידול של תינוק הוא חוויה מדהימה
To be continued…
