שיטת היפוך הצדדים
יש המון חראות בעולם. בעבר, הם מצאו את עיסוקם כגובי מס בכפייה, חוקרים בעינויים או סתם מוציאים להורג. באותן תקופות, לא נדירים היו המחזות קורעי הלב של אנשים המעונים בכיכר מול תושבי כפרם או של אם הנלקחת מילדיה ומותירה אותם צווחים במלוא גרון.
הזמנים הללו חלפו לבלי שוב. אין יותר אנשים מעונים או אמהות הנלקחות מילדיהן (לפחות לא בטווח ראייתנו). אבל, עדיין יש הרבה חראות. חלקם, עוסקים בעבודות שכולנו למדנו לשנוא כמו האיש הזה בפארק מים ששם רגל על הברזלים ולא נותן להתגלש או האיש בים שדורש 15 שקל על כסא חוף.
אבל, רובם, הופכים לבסוף לדורמנים וסלקטורים בכל מיני מוקדי בילוי. אפופים בהרגשת חשיבות עצמית הם עומדים בצד הלא-צפוף של הברזלים ומכריעים מי המאושרים שיזכו לשלם עשרות שקלים ומי לא. לא נדירים הם המחזות של איש המושפל בפומבי לעיני מכריו ולא מורשה להכנס או של חברים הנקרעים מחבורותיהם ונותרים בחוץ כשהם זועקים בגרון ניחר "חבר'ה חכו אולי נלך למקום אחר!". איכשהו, בכל עסקי הבילוי איבדנו את הרגשת הלקוח. ההרגשה הכל כך נעימה שהם צריכים אותך ולא אתה אותם.
הרגשת הלקוח היא הבסיס לשיטת היפוך הצדדים, שנולדה בערב קפוא אחד באילת.הפיתוי הראשוני נעשה ע"י יליד שחום ומקועקע שהמליץ לנו בחום ללכת לדיסקוטק בשם "חוות היען" שהוא, לטענתו, המקום הכי "פצצות לגבות" (?!) באילת.
באותו לילה כבר מצאתי את עצמי רועד מקור לצד עוד עשרות אנשים, בכניסה ל"חוות היען".
אני אישית לא מתלהב מיענים, אבל היליד השחום הבטיח שבמקום ינכחו עשרות רבות של בחורות, פנויות ומשתוקקות לכל דורש, מה שגרם לדמיוני להשתולל ולהקרין במוחי שוב ושוב תמונות וסרטונים קצרים של כל אותן בחורות פנויות המפזזות בתוך מכלאת יענים ומצפות לבואי. בינתיים, מצאתי את עצמי כלוא בתור ענק שהורכב בעיקר מגברים צמודי-חולצה שהתאמצו להראות כאילו הם תמיד מסתובבים בחולצה קצרה בלילות קפואים. הרגשתי את צינת המדבר חודרת לעצמותיי למרות שכבר בירידה מהאוטו דאגתי ללבוש סוודר.
אט אט, נסחפתי עם ההמון, קופא מקור, בואכה שער הסינון הראשוני שם היה ענק קרח (גדליה?!) מסנן את הנכנסים. לבסוף הגיע הרגע שבו נדחקתי והתייצבתי מולו, רועד מקור והתרגשות. גדליה העביר מבט קריר לאורכי, מבט שהתעכב על הסוודר. דורמנים שונאים סוודר. יכולתי לראות כיצד המחשבות חולפות בראשו וכיצד בעוד שניה הוא מבשר לי שזוהי מסיבה פרטית.
אינני יודע מה עבר בראשי באותם רגעים הרי גורל אבל בשבריר השניה שלפני הסילוק שאלתי – "תגיד אחי, אילו אמצעי חימום מופעלים לרווחת החוגגים?!". הס הוטל ברחבת התור וגדליה התחלחל לרגע.
"תראה… אין ממש חימום … אבל… רוקדים.."
"תשמע זה גם די יקר" התלבטתי בקול.
"תראה… מסיבה טובה היום… הרבה בחורות… מדי פעם שתיה חינם…"
גדליה התפתל במקומו. הוא הגיע למצב זר לו שבו הוא מנסה לשכנע מישהו להכנס. מאחוריי, החל ההמון חסר הסבלנות לדחוף ולהדחק עד כדי כך שגדליה נאלץ לערוך "דחיפת תור" מסיבית בכדי להרחיק את האספסוף ולשמור על נוחותי.
בהבעת חוסר שביעות רצון נכנסתי לבסוף ומלמלתי – "אני מקווה שזה באמת שווה". בסוף היה די חלש בפנים. ציינתי את הדבר באוזניי גדליה כשיצאתי והוא רק הרכין בעצב את ראשו הגדול.
זוהי השיטה. יעילה, נוחה וברוב המקרים גם בטוחה. ברוב המקרים, מפני שייתכנו מקרים שבהם ייתקל המשתמש בדורמן אנטיפט עם מעט תודעת-שירות והרבה שנאת-מתחכמים.במקרים כאלה, זריזי הרגלים מבינינו יצליחו למלט את עצמם מהרבצה בעוד שחסרי הכושר ינצלו את זמנם הפנוי במחלקת "שיקום פנים ולסת" לכתיבת מאמרים על שיטת היפוך הצדדים.
הזמנים הללו חלפו לבלי שוב. אין יותר אנשים מעונים או אמהות הנלקחות מילדיהן (לפחות לא בטווח ראייתנו). אבל, עדיין יש הרבה חראות. חלקם, עוסקים בעבודות שכולנו למדנו לשנוא כמו האיש הזה בפארק מים ששם רגל על הברזלים ולא נותן להתגלש או האיש בים שדורש 15 שקל על כסא חוף.
אבל, רובם, הופכים לבסוף לדורמנים וסלקטורים בכל מיני מוקדי בילוי. אפופים בהרגשת חשיבות עצמית הם עומדים בצד הלא-צפוף של הברזלים ומכריעים מי המאושרים שיזכו לשלם עשרות שקלים ומי לא. לא נדירים הם המחזות של איש המושפל בפומבי לעיני מכריו ולא מורשה להכנס או של חברים הנקרעים מחבורותיהם ונותרים בחוץ כשהם זועקים בגרון ניחר "חבר'ה חכו אולי נלך למקום אחר!". איכשהו, בכל עסקי הבילוי איבדנו את הרגשת הלקוח. ההרגשה הכל כך נעימה שהם צריכים אותך ולא אתה אותם.
הרגשת הלקוח היא הבסיס לשיטת היפוך הצדדים, שנולדה בערב קפוא אחד באילת.הפיתוי הראשוני נעשה ע"י יליד שחום ומקועקע שהמליץ לנו בחום ללכת לדיסקוטק בשם "חוות היען" שהוא, לטענתו, המקום הכי "פצצות לגבות" (?!) באילת.
באותו לילה כבר מצאתי את עצמי רועד מקור לצד עוד עשרות אנשים, בכניסה ל"חוות היען".
אני אישית לא מתלהב מיענים, אבל היליד השחום הבטיח שבמקום ינכחו עשרות רבות של בחורות, פנויות ומשתוקקות לכל דורש, מה שגרם לדמיוני להשתולל ולהקרין במוחי שוב ושוב תמונות וסרטונים קצרים של כל אותן בחורות פנויות המפזזות בתוך מכלאת יענים ומצפות לבואי. בינתיים, מצאתי את עצמי כלוא בתור ענק שהורכב בעיקר מגברים צמודי-חולצה שהתאמצו להראות כאילו הם תמיד מסתובבים בחולצה קצרה בלילות קפואים. הרגשתי את צינת המדבר חודרת לעצמותיי למרות שכבר בירידה מהאוטו דאגתי ללבוש סוודר.
אט אט, נסחפתי עם ההמון, קופא מקור, בואכה שער הסינון הראשוני שם היה ענק קרח (גדליה?!) מסנן את הנכנסים. לבסוף הגיע הרגע שבו נדחקתי והתייצבתי מולו, רועד מקור והתרגשות. גדליה העביר מבט קריר לאורכי, מבט שהתעכב על הסוודר. דורמנים שונאים סוודר. יכולתי לראות כיצד המחשבות חולפות בראשו וכיצד בעוד שניה הוא מבשר לי שזוהי מסיבה פרטית.
אינני יודע מה עבר בראשי באותם רגעים הרי גורל אבל בשבריר השניה שלפני הסילוק שאלתי – "תגיד אחי, אילו אמצעי חימום מופעלים לרווחת החוגגים?!". הס הוטל ברחבת התור וגדליה התחלחל לרגע.
"תראה… אין ממש חימום … אבל… רוקדים.."
"תשמע זה גם די יקר" התלבטתי בקול.
"תראה… מסיבה טובה היום… הרבה בחורות… מדי פעם שתיה חינם…"
גדליה התפתל במקומו. הוא הגיע למצב זר לו שבו הוא מנסה לשכנע מישהו להכנס. מאחוריי, החל ההמון חסר הסבלנות לדחוף ולהדחק עד כדי כך שגדליה נאלץ לערוך "דחיפת תור" מסיבית בכדי להרחיק את האספסוף ולשמור על נוחותי.
בהבעת חוסר שביעות רצון נכנסתי לבסוף ומלמלתי – "אני מקווה שזה באמת שווה". בסוף היה די חלש בפנים. ציינתי את הדבר באוזניי גדליה כשיצאתי והוא רק הרכין בעצב את ראשו הגדול.
זוהי השיטה. יעילה, נוחה וברוב המקרים גם בטוחה. ברוב המקרים, מפני שייתכנו מקרים שבהם ייתקל המשתמש בדורמן אנטיפט עם מעט תודעת-שירות והרבה שנאת-מתחכמים.במקרים כאלה, זריזי הרגלים מבינינו יצליחו למלט את עצמם מהרבצה בעוד שחסרי הכושר ינצלו את זמנם הפנוי במחלקת "שיקום פנים ולסת" לכתיבת מאמרים על שיטת היפוך הצדדים.
