ימי מחלה
הקרבות נמשכו לאורך כל סוף השבוע. בשלב מסוים של הלילה נכנעו תאי גופי הנרפים לחיידקים ואני קרסתי אחוז-בחילה וכאוב-ראש על ספת הסלון. במשך הימים הבאים, בזמן שמערכת החיסון שלי התחילה להשיב מלחמה, מצאתי את עצמי בוהה בטלויזיה, בשעות שמזמן כבר לא בהיתי בהם בשום דבר מלבד כרית או מרצה - שעות הבוקר של ימי חול. מגוון התוכניות העלוב שהביא אותי לערוצים הנידחים וחוסר המעש שגרם לי לשקוע במחשבות עמוקות הולידו את הרשימה הבאה.
רחוב סומסום (שעריא סימסים)
יש משהו מאוד נאיבי וחמוד בלראות ילדים ישראלים ופלסטינים כשהם מפזזים יחד סביב קיפי בן-קיפוד המחודש או שרים בפיקניק של חומוס עם חריף ובובות שרוקדות ריקודי בטן. כל זאת כשכבר התרגלנו לראותם רק כשהם נרצחים בפיגוע או מקוננים על ביתם שנהרס. זה נותן הרגשה שיש סיכוי- שאולי הדור הבא, הגדל על ברכי הטלוויזיה יתחנך להיות דור סובלני מתפשר ונותן. עם זאת, קשה להתמודד עם התהייה האם גם ילדים פלסטינים צופים באותם משדרי סובלנות? משום מה, (פסימי שכמוני…) מחלחלת בי הרגשה מטרידה שאולי רק הדור הבא שלנו יהיה סובלני מתפשר ונותן.
ערוץ הכנסת
ערוץ הכנסת זה ערוץ סהרורי – בד"כ אתה חולף על פניו בהעברת-ערוצים מהירה. אבל הוא צופן בתוכו קסם מיוחד: המנסה להתעכב ולצפות בו צפוי לשקוע בשינה כבדה של כמה שעות. מעין פיית שינה מודרנית עם כרס, חליפה וכסאות מרופדים. מה יש להוסיף? צלם שמניח מצלמה בבוקר, לוחץ על REC וחוזר רק בלילה כדי לקפל את הציוד. גברים אפופי חשיבות עצמית והבנה-אבסולוטית של העולם מתדיינים ארוכות בכל נושא ונושא. לכל אחד יש מה להגיד ולאף אחד אין מה להקשיב. איזה סיוט זה להיות ח"כ. הדבר הכי נורא זה שלא רק שברוב המקרים מה שהם מנסים לעשות לא מצליח להם (ראה תחומי הכלכלה, חינוך, בטחון, מים, תיירות, תחבורה, תשתיות), בנוסף לכל, סטודנטים חולים גם משתלחים בהם בעיתון.
פרפר נחמד
עם הגיעי לאוניברסיטה נתקלתי בסטודנט חמור-סבר. מאלה שאתה מתחבר אליהם ביום-יומיים הראשונים ואח"כ חייב להגיד להם "היי" כל ימי חייך. חמור- הסבר הסביר לי את מושג ה"פשיו-פמיניזם". מסתבר שה"פשיו" כוונתו לפשיזם (ולא לאופנה כפי שנהוג לחשוב) והביטוי כולו מתאר את השתלטות הפמיניזם הכוחני על חיינו – ממאבק לשוויון כשלב ראשון ועד להשתלטות כוללת.במחשבתי, פטרתי את הבחור כאידיוט. אף אחד לא אוהב נביאי זעם. הגרסה החדשה של "פרפר נחמד" לימדה אותי שאולי יש משהו בדבריו. שיר בחירת המקצוע האופייני לתוכניות ילדים ("מה אהיה כשאגדל" וכ"ו) מלמד אותנו שעתיד הבנות הוא טייס, נגינה בכינור ותכנות מחשבים בעוד שהבנים ייאלצו להסתפק בלהיות נהג קטר (??!!) או גנן בגן ילדים.
בנוסף, מ"פרפר נחמד" החדש נעלם דודו זר אליל-הנשים שופע-השפם ומפנה את מקומו לגבר מסוג חדש. בחור (חסר שפם) עם התנהגות רופסת וכנועה, הנשאר בבית עם ה"ילדים" (נולי ובץ), מטאטא את השביל ומסביר לילדים בחיוך נקניקי למה גם לנקות את הבית זו עבודה. כשאם הבית הקשוחה חוזרת הביתה מהעבודה הוא ננזף על כך שיש כלים בכיור, על זה שהבית מלוכלך וכמובן על כך שאין אוכל מוכן. הוא מקבל את הנזיפות בהבנה, מסביר ומתנצל.
האם השגת השויון אכן גולשת להשגת שליטה?
נקל לשער שאם מצב העניינים בתוכנית היה הפוך, היתה קמה זעקה ציבורית – אמהות ופסיכולוגיות היו שופכות את זעמן בתוכניות הבוקר והאחראים ל"מחדל" היו שולחים תגובות מגומגמות שהיו מוקראות בסוף ומהר ע"י המנחה. אבל, במצב הענינים כפי שהוא כעת, אנחנו כ"כ בעד אפליה מתקנת שאנו שוכחים לפעמים שאפליה מתקנת מוגזמת עלולה להתברר כאפליה מקלקלת. היא עשויה לדחוף את מטוטלת חוסר-השוויון לכוון ההפוך במקום לאפשר לה להגיע לאיזון
ערוץ האקשן
אני אוהב סרטי פעולה. אני שואב עונג מפרק עשוי היטב של "צוות לעניין" ונהנה מכל מכה אסתטית של סטיבן סיגל חביב האורטופדים. ולכן, קצת אחרי שלמדתי מ"פרפר נחמד" מהו מקומי בעולם העברתי לערוץ הפעולה בתקווה להתנחם בקצת הרס. להפתעתי, גיליתי שבשעות שלפני תחילת השידורים, בזמן ששאר הערוצים הנקניקיים משדרים גלגל"צ , בערוץ הגברים פשוט משמיעים קולות של יריות, פיצוצים וצווחות. הקלטת אלימות של כחצי דקה החוזרת על עצמה שוב ושוב עד תחילת השידורים. אני לא כ"כ גאה בכך, אבל מייד לאחר חשיפת התגלית המרעישה, הנפתי שלט והעברתי לערוצי הסרטים הארוטים בתקוה שהם עובדים לפי אותו עקרון ומשדרים בשעות הבוקר גניחות להמונים. סקס ואלימות. לצערי התבדיתי. ואז, באותו רגע של אכזבה ובוז-עצמי הרגשתי פתאום את שידעתי כבר זמן רב – גברים מונעים ע"י סקס ואלימות. באמת קשה לנו לחשוב בהגיון לפעמים. מי יכול לומר כמה תינוקות לא-רצויים היו נולדים אם לא היה בן זוג שמסוגל לחשוב בראש גם ברגעים קריטים?. כמה אגרופים ניתנו והתקבלו כדי לספק אגו טיפשי של מישהו? (כשמדובר במנהיגים ניתן לשאול כמה מיליונים נהרגו למען אותה מטרה בדיוק…).
אולי זה בגלל החום (כמעט 39!) ואולי השהייה בבית אבל פתאום הרגשתי שהעולם הזה מתנהל לפי דרך חשיבה גברית כבר די הרבה זמן ובינינו, הוא מתנהל די חרא. אולי הגיע הזמן לשנות משהו מאוד בסיסי?. אם עולם נשי יתנהל על עקרונות של אכפתיות, אהבה וסובלנות אז אני מוכן אפילו לסבול את זה שאף אחד לא יצליח לחנות ברברס
רחוב סומסום (שעריא סימסים)
יש משהו מאוד נאיבי וחמוד בלראות ילדים ישראלים ופלסטינים כשהם מפזזים יחד סביב קיפי בן-קיפוד המחודש או שרים בפיקניק של חומוס עם חריף ובובות שרוקדות ריקודי בטן. כל זאת כשכבר התרגלנו לראותם רק כשהם נרצחים בפיגוע או מקוננים על ביתם שנהרס. זה נותן הרגשה שיש סיכוי- שאולי הדור הבא, הגדל על ברכי הטלוויזיה יתחנך להיות דור סובלני מתפשר ונותן. עם זאת, קשה להתמודד עם התהייה האם גם ילדים פלסטינים צופים באותם משדרי סובלנות? משום מה, (פסימי שכמוני…) מחלחלת בי הרגשה מטרידה שאולי רק הדור הבא שלנו יהיה סובלני מתפשר ונותן.
ערוץ הכנסת
ערוץ הכנסת זה ערוץ סהרורי – בד"כ אתה חולף על פניו בהעברת-ערוצים מהירה. אבל הוא צופן בתוכו קסם מיוחד: המנסה להתעכב ולצפות בו צפוי לשקוע בשינה כבדה של כמה שעות. מעין פיית שינה מודרנית עם כרס, חליפה וכסאות מרופדים. מה יש להוסיף? צלם שמניח מצלמה בבוקר, לוחץ על REC וחוזר רק בלילה כדי לקפל את הציוד. גברים אפופי חשיבות עצמית והבנה-אבסולוטית של העולם מתדיינים ארוכות בכל נושא ונושא. לכל אחד יש מה להגיד ולאף אחד אין מה להקשיב. איזה סיוט זה להיות ח"כ. הדבר הכי נורא זה שלא רק שברוב המקרים מה שהם מנסים לעשות לא מצליח להם (ראה תחומי הכלכלה, חינוך, בטחון, מים, תיירות, תחבורה, תשתיות), בנוסף לכל, סטודנטים חולים גם משתלחים בהם בעיתון.
פרפר נחמד
עם הגיעי לאוניברסיטה נתקלתי בסטודנט חמור-סבר. מאלה שאתה מתחבר אליהם ביום-יומיים הראשונים ואח"כ חייב להגיד להם "היי" כל ימי חייך. חמור- הסבר הסביר לי את מושג ה"פשיו-פמיניזם". מסתבר שה"פשיו" כוונתו לפשיזם (ולא לאופנה כפי שנהוג לחשוב) והביטוי כולו מתאר את השתלטות הפמיניזם הכוחני על חיינו – ממאבק לשוויון כשלב ראשון ועד להשתלטות כוללת.במחשבתי, פטרתי את הבחור כאידיוט. אף אחד לא אוהב נביאי זעם. הגרסה החדשה של "פרפר נחמד" לימדה אותי שאולי יש משהו בדבריו. שיר בחירת המקצוע האופייני לתוכניות ילדים ("מה אהיה כשאגדל" וכ"ו) מלמד אותנו שעתיד הבנות הוא טייס, נגינה בכינור ותכנות מחשבים בעוד שהבנים ייאלצו להסתפק בלהיות נהג קטר (??!!) או גנן בגן ילדים.
בנוסף, מ"פרפר נחמד" החדש נעלם דודו זר אליל-הנשים שופע-השפם ומפנה את מקומו לגבר מסוג חדש. בחור (חסר שפם) עם התנהגות רופסת וכנועה, הנשאר בבית עם ה"ילדים" (נולי ובץ), מטאטא את השביל ומסביר לילדים בחיוך נקניקי למה גם לנקות את הבית זו עבודה. כשאם הבית הקשוחה חוזרת הביתה מהעבודה הוא ננזף על כך שיש כלים בכיור, על זה שהבית מלוכלך וכמובן על כך שאין אוכל מוכן. הוא מקבל את הנזיפות בהבנה, מסביר ומתנצל.
האם השגת השויון אכן גולשת להשגת שליטה?
נקל לשער שאם מצב העניינים בתוכנית היה הפוך, היתה קמה זעקה ציבורית – אמהות ופסיכולוגיות היו שופכות את זעמן בתוכניות הבוקר והאחראים ל"מחדל" היו שולחים תגובות מגומגמות שהיו מוקראות בסוף ומהר ע"י המנחה. אבל, במצב הענינים כפי שהוא כעת, אנחנו כ"כ בעד אפליה מתקנת שאנו שוכחים לפעמים שאפליה מתקנת מוגזמת עלולה להתברר כאפליה מקלקלת. היא עשויה לדחוף את מטוטלת חוסר-השוויון לכוון ההפוך במקום לאפשר לה להגיע לאיזון
ערוץ האקשן
אני אוהב סרטי פעולה. אני שואב עונג מפרק עשוי היטב של "צוות לעניין" ונהנה מכל מכה אסתטית של סטיבן סיגל חביב האורטופדים. ולכן, קצת אחרי שלמדתי מ"פרפר נחמד" מהו מקומי בעולם העברתי לערוץ הפעולה בתקווה להתנחם בקצת הרס. להפתעתי, גיליתי שבשעות שלפני תחילת השידורים, בזמן ששאר הערוצים הנקניקיים משדרים גלגל"צ , בערוץ הגברים פשוט משמיעים קולות של יריות, פיצוצים וצווחות. הקלטת אלימות של כחצי דקה החוזרת על עצמה שוב ושוב עד תחילת השידורים. אני לא כ"כ גאה בכך, אבל מייד לאחר חשיפת התגלית המרעישה, הנפתי שלט והעברתי לערוצי הסרטים הארוטים בתקוה שהם עובדים לפי אותו עקרון ומשדרים בשעות הבוקר גניחות להמונים. סקס ואלימות. לצערי התבדיתי. ואז, באותו רגע של אכזבה ובוז-עצמי הרגשתי פתאום את שידעתי כבר זמן רב – גברים מונעים ע"י סקס ואלימות. באמת קשה לנו לחשוב בהגיון לפעמים. מי יכול לומר כמה תינוקות לא-רצויים היו נולדים אם לא היה בן זוג שמסוגל לחשוב בראש גם ברגעים קריטים?. כמה אגרופים ניתנו והתקבלו כדי לספק אגו טיפשי של מישהו? (כשמדובר במנהיגים ניתן לשאול כמה מיליונים נהרגו למען אותה מטרה בדיוק…).
אולי זה בגלל החום (כמעט 39!) ואולי השהייה בבית אבל פתאום הרגשתי שהעולם הזה מתנהל לפי דרך חשיבה גברית כבר די הרבה זמן ובינינו, הוא מתנהל די חרא. אולי הגיע הזמן לשנות משהו מאוד בסיסי?. אם עולם נשי יתנהל על עקרונות של אכפתיות, אהבה וסובלנות אז אני מוכן אפילו לסבול את זה שאף אחד לא יצליח לחנות ברברס