האוקסימורון של פסח
מעולם לא אהבתי שעורי ספרות. אולי היה זה הקול המונוטוני של מורותיי שיחיו ואולי תוכנית הלימודים עמוסת ה"קלאסיקות". ואולם, הזכרון האנושי מנגנון עקלקל ובוגדני הוא, וכך, בעוד שלעתים אני מתקשה בזכירת מספר הטלפון שלי, המושג הספרותי הנידח "אוקסימורון" (ביטוי ציורי המורכב מצמד מושגים שמשמעויותיהם מנוגדות) טרי וזמין בראשי בכל עת.
הניגוד המילולי הזה תמיד צף ועולה ביתר שאת בתקופת פסח. כל העניין מתעורר כבר בביטוי "ליל שימורים". שהרי בכל הלילות אני סועד בארוחות שימורים למינהם (טונה, תירס וקפואים במיקרו) והם אכן ראויים להקרא לילות שימורים, הרי שדווקא בפסח אני זוכה לארוחות איכות חמות ואיכותיות באדיבות סבתי היקרה. לא אוקסימורון במלוא מובן המילה אבל הביטוי "ליל שימורים" בהחלט מנוגד לחזון שצץ בראשי לגביו.
כנ"ל לגבי ליל הסדר לציון יציאת מצרים. בכל הציורים בהגדות של פסח, נראית יציאת מצרים כטור ארוך ומסודר של יוצאי-מצרים, יהודים רזים והגונים שצועדים בגאון אל החופש עם נשיהם וילדיהם. בהחלט ליל סדר. אבל, לאדם עם עולם אסוציאציות מפותח (אולי יותר מדי) כשלי, כל העניין מצטייר בדמיון קצת אחרת. נסו לדמיין חבורת עבדים לשעבר, שלילה קודם שחטו עגלים, מרחו את הדם על דלת ביתם ואפו מצות כל הלילה במקום לישון. עד כאן זה כבר נשמע פחות מסודר נכון? תוסיפו לזה את האישור הגורף שניתן מגבוה לבזוז את רכוש המצרים (פיצוי על העבדות) ותקבלו תמונה המזכירה יותר התפרעות של אוהדי כדורגל.
לאחר היציאה הנלהבת, ועניין ים-סוף, לאחר שכוך ההתלהבות הראשונית מכל עניין החופש, הצעדה הארוכה תהפוך את העם למעין חבורת מילואימניקים ממורמרים שחושבים בערגה על האוכל בבית ונאנחים בכל פעם שהם מתכופפים להרים פיסת מן מלאה חול. הם משרכים רגליים ומתלוננים, מורידים נעליים מסריחות באוהל ורבים מי יישן ליד הפתח. רחמיי נתונים למשה שהיה יהודי די מסכן גם לפני שהפילו עליו את תיק המנהיגות, שאז היה כאב ראש רציני ולא זיכה אותו בוולבו עם נהג צמוד (מקסימום חמור עם ילד יחף ורעב). אני ממש יכול לראותו רובץ באוהל לוהט ומחניק אחרי הליכה ארוכה כשלפתע נכנס שליח מיוזע: "משה!! אלוהים רוצה אותך!! אל ההר!!". "מה? למה? למה להר?" הוא רוטן בעודו מתכונן למסע המפרך אל הפסגה.
למרות כל אלו, בעבורי הבעייתיות הגדולה של הביטוי "ליל הסדר" לא נובעת דווקא מהציורים המטעים שעל הגדות הפסח אלא מהמתרחש בליל הסדר עצמו. ממציא הביטוי "ליל סדר" בוודאי חשב על שולחן ערוך ומסודר עם מפה לבנה, שסביבו יושבים כל בני המשפחה כשהם מגולחים למשעי ומסורקים לצד וכל הנ"ל קוראים את ההגדה ביחד, מדי פעם אב משכיל מסביר לבן סקרן באורים מההגדה, כוסות היין והאוכל מגיעים והכל אוכלים בנימוס ולוגמים יין בשלוקים קטנים ולפי סדר הכוסות.
אותו ממציא היה מתפלץ בליל סדר אצלנו. השולחן ערוך ומסודר ואולם למרות נסיונות נואשים לקרוא בהגדה, השיחה הכללית נסבה על מתי יגיע האוכל ו/או על מצבה של בית"ר י-ם (רע. רע מאוד). בני המשפחה, קצרי הסבלנות לקראת המנה העיקרית משתלחים בברכות הטעימות (חרוסת) בזורקם לצד את המגעילות (מרור) וזאת בניגוד לכל מה שאלוהים התכוון. מדי פעם אב זועם חוטף מבנו הסורר צלחת חרוסת גנובה ומסביר לו בפה מלא (חרוסת) שצריך לחכות לקטע המתאים בהגדה. את כל המזון הנ"ל מורידים מטה בלגימות יין לא מתוזמנות וללא פיקוח, מה שמסביר את עליצותו הלא-אופיינית של דוד בבר שלקראת הסוף כבר מצווח את החד-גדיא בפנים סמוקות וגרון ניחר. הילדים שואפי האפיקומן מתרוצצים ומרוקנים את כל מגירות וארונות הבית אל הרצפה בחיפוש אחר האפיקומן בעוד שהדוד שהשנה תורו לתת מתנה למוצא האפיקומן פשוט יושב על האפיקומן המסכן למניעת מציאתו.
הרבה סדר אין ולא היה בפסח. למרות כל הנ"ל אני עדיין אוהב את פסח ולו רק בזכות העובדה שיש הרבה חופש ולא צריך ללכת לבי"ס ללמוד מילים כמו אוקסימורון
הניגוד המילולי הזה תמיד צף ועולה ביתר שאת בתקופת פסח. כל העניין מתעורר כבר בביטוי "ליל שימורים". שהרי בכל הלילות אני סועד בארוחות שימורים למינהם (טונה, תירס וקפואים במיקרו) והם אכן ראויים להקרא לילות שימורים, הרי שדווקא בפסח אני זוכה לארוחות איכות חמות ואיכותיות באדיבות סבתי היקרה. לא אוקסימורון במלוא מובן המילה אבל הביטוי "ליל שימורים" בהחלט מנוגד לחזון שצץ בראשי לגביו.
כנ"ל לגבי ליל הסדר לציון יציאת מצרים. בכל הציורים בהגדות של פסח, נראית יציאת מצרים כטור ארוך ומסודר של יוצאי-מצרים, יהודים רזים והגונים שצועדים בגאון אל החופש עם נשיהם וילדיהם. בהחלט ליל סדר. אבל, לאדם עם עולם אסוציאציות מפותח (אולי יותר מדי) כשלי, כל העניין מצטייר בדמיון קצת אחרת. נסו לדמיין חבורת עבדים לשעבר, שלילה קודם שחטו עגלים, מרחו את הדם על דלת ביתם ואפו מצות כל הלילה במקום לישון. עד כאן זה כבר נשמע פחות מסודר נכון? תוסיפו לזה את האישור הגורף שניתן מגבוה לבזוז את רכוש המצרים (פיצוי על העבדות) ותקבלו תמונה המזכירה יותר התפרעות של אוהדי כדורגל.
לאחר היציאה הנלהבת, ועניין ים-סוף, לאחר שכוך ההתלהבות הראשונית מכל עניין החופש, הצעדה הארוכה תהפוך את העם למעין חבורת מילואימניקים ממורמרים שחושבים בערגה על האוכל בבית ונאנחים בכל פעם שהם מתכופפים להרים פיסת מן מלאה חול. הם משרכים רגליים ומתלוננים, מורידים נעליים מסריחות באוהל ורבים מי יישן ליד הפתח. רחמיי נתונים למשה שהיה יהודי די מסכן גם לפני שהפילו עליו את תיק המנהיגות, שאז היה כאב ראש רציני ולא זיכה אותו בוולבו עם נהג צמוד (מקסימום חמור עם ילד יחף ורעב). אני ממש יכול לראותו רובץ באוהל לוהט ומחניק אחרי הליכה ארוכה כשלפתע נכנס שליח מיוזע: "משה!! אלוהים רוצה אותך!! אל ההר!!". "מה? למה? למה להר?" הוא רוטן בעודו מתכונן למסע המפרך אל הפסגה.
למרות כל אלו, בעבורי הבעייתיות הגדולה של הביטוי "ליל הסדר" לא נובעת דווקא מהציורים המטעים שעל הגדות הפסח אלא מהמתרחש בליל הסדר עצמו. ממציא הביטוי "ליל סדר" בוודאי חשב על שולחן ערוך ומסודר עם מפה לבנה, שסביבו יושבים כל בני המשפחה כשהם מגולחים למשעי ומסורקים לצד וכל הנ"ל קוראים את ההגדה ביחד, מדי פעם אב משכיל מסביר לבן סקרן באורים מההגדה, כוסות היין והאוכל מגיעים והכל אוכלים בנימוס ולוגמים יין בשלוקים קטנים ולפי סדר הכוסות.
אותו ממציא היה מתפלץ בליל סדר אצלנו. השולחן ערוך ומסודר ואולם למרות נסיונות נואשים לקרוא בהגדה, השיחה הכללית נסבה על מתי יגיע האוכל ו/או על מצבה של בית"ר י-ם (רע. רע מאוד). בני המשפחה, קצרי הסבלנות לקראת המנה העיקרית משתלחים בברכות הטעימות (חרוסת) בזורקם לצד את המגעילות (מרור) וזאת בניגוד לכל מה שאלוהים התכוון. מדי פעם אב זועם חוטף מבנו הסורר צלחת חרוסת גנובה ומסביר לו בפה מלא (חרוסת) שצריך לחכות לקטע המתאים בהגדה. את כל המזון הנ"ל מורידים מטה בלגימות יין לא מתוזמנות וללא פיקוח, מה שמסביר את עליצותו הלא-אופיינית של דוד בבר שלקראת הסוף כבר מצווח את החד-גדיא בפנים סמוקות וגרון ניחר. הילדים שואפי האפיקומן מתרוצצים ומרוקנים את כל מגירות וארונות הבית אל הרצפה בחיפוש אחר האפיקומן בעוד שהדוד שהשנה תורו לתת מתנה למוצא האפיקומן פשוט יושב על האפיקומן המסכן למניעת מציאתו.
הרבה סדר אין ולא היה בפסח. למרות כל הנ"ל אני עדיין אוהב את פסח ולו רק בזכות העובדה שיש הרבה חופש ולא צריך ללכת לבי"ס ללמוד מילים כמו אוקסימורון
