רגע האמת
פעם בכמה חודשים מגיע הרגע שממנו חששתי. לאורך פרק זמן מסוים, החיים מתנהלים בשקט יחסי. יום רודף יום והכל נראה כאילו השלווה לא תיפגע, כאילו לי זה לא יקרה. ואז, פתאום, ללא כל התראה מגיע רגע האמת. הרגע שבו האשה צועקת מהחדר שצריך לקפוץ לסניף הבנק כדי להביא פנקסי צ'קים או משהו.
אני שונא "לקפוץ" לסניף. ייתכן שחלק מהתחושה הקשה נובע מהציפיות הגבוהות שלי. שהרי "קפיצה" היא פעולה מוגדרת שאורכת מעט מאוד זמן מפאת היותה תלויה בכוח הכבידה הזכור לטוב. לעומת זאת, לסידורים בסניף הבנק אין אף כוח פיזיקלי שמגביל אותם. וכך, כל ביקור בסניף אורך זמן רב ולאחריו אני תמיד חוזר הביתה עצבני ונאלץ לריב עם האשה והילד ולצאת מהדירה בזעם תוך שאני בועט בפח הזבל.
אין מה לעשות. רגע אמת זה רגע אמת וכשאני מוצא את עצמי דחוק עם הגב לקיר אני משנע את עצמותיי לסניף ומנסה לחשוב מחשבות חיוביות בתקווה שהללו יצרו מציאות חיובית. בהתאם לכך, אני יוצא מהאוטו בתנופה, פוסע בצעדים מהירים לעבר הסניף, מהנהן לשומר בנחמדות, פותח את הדלת ביד איתנה, צועד פנימה ברגל בטוחה ונבלם מול ים האדם העומד וממתין. גברים, נשים וטף. נוער וזקנים. כולם עומדים בטור מתפתל ונושמים בכבדות.
מולם, ניצבות חמש עמדות בנקאות משוכללות המצוידות במיטב האמצעים כדי לספק את השירות הטוב ביותר. רק בשתיים מהן ניכרת תכונה כלשהי. באחת, יושבת פקידה מבוהלת ומקבלת את פליטי התור הנזעמים. בשניה יושבת פקידה חמוצת מבט עם שלט "סגור" גדול שמונח לפניה: מזיזה ניירות ממקום למקום, מדי פעם מתקתקת דבר מה במקלדת ומקפידה להפטיר "סגור" קריר ללקוח תמים שניסה להסתנן ולקבל שרות למרות השלט.
חשוב לציין שכחלק ממגמת שיפור השרות הפושה בקרב הבנקים נעשו בסניף שדרוגים רבים לרווחת הציבור - כחלק מהשדרוג, דאג הבנק גם לשיפור המצב בתור: מעל הפקידים הוצבו מסכי טלוויזיה ענקיים הלוכדים אליהם את מבטי היאוש של הממתינים בתור. על המסכים מוקרנים בסבב אינסופי רצף של סרטונים קצרים משני סוגים. האחד, פרסומות של הבנק המהללות את השרות הנפלא הניתן בו ומדגישים את האושר הרב שנפל בחלקם של לקוחותיו. השני, סרטוני טבע וספורט שמראים לקהל השפוף מה היה יכול לעשות בחייו העלובים אם לא היה ממתין בתור. הצפייה מבהירה לכל אחד מצללי האדם המזדנבים בטור שהוא יכול היה למשל לצפות בברבורים שטים באגם או לסוע באופניים בפארק.
כשחושבים על זה, יש מקום להלל את מהפכת השרות של הבנקים ולהציע ליישמה בתחומים נוספים בחיינו. למשל, ניתן לעודד את רוחם של תושבי שדרות אם בכל מקלט קטן ומוזנח יוקרנו סרטוני תדמית שמשבחים את הטיפול היעיל של מדינת ישראל בירי הרקטות. להגדלת האפקט ניתן גם לשלב בסרטונים קטעים קצרים של אנשים השותים קפה בנינוחות בכיכרות תל אביב.
זו לי כבר תקופה ארוכה שאני רוקם בלבי את תוכנית הנקמה. בחלומותיי, אני מארגן כנס ענק של מנהלי סניפי בנקים במסעדה מפוארת. שם, לאחר שעות ארוכות של הרצאות על נושאים כלכליים שונים, יוזמנו הנוכחים לאכול. בעודם נאספים רעבים מול עמדות ההגשה, הם יגלו שרק עמדת הגשה אחת מאוישת. מעל יתר העמדות יוקרן על מסכי ענק סרטון תיעודי שצולם בפסטיבל "טעם העיר 2007" ומראה המוני אדם סועדים את ליבם בהנאה לצד צילומי תקריב של דוכני מזון. בחלומי, בסוף הכנס אני מודיע למנהלים הנזעמים שהם יצטרכו להתייצב לכנס כזה כל כמה חודשים. נפלא!!
רק לאחר שכל המנהלים עוזבים את המקום, החלום הופך לסיוט כשאני משלם לבעל המסעדה עם הצ'ק האחרון בפנקס
אני שונא "לקפוץ" לסניף. ייתכן שחלק מהתחושה הקשה נובע מהציפיות הגבוהות שלי. שהרי "קפיצה" היא פעולה מוגדרת שאורכת מעט מאוד זמן מפאת היותה תלויה בכוח הכבידה הזכור לטוב. לעומת זאת, לסידורים בסניף הבנק אין אף כוח פיזיקלי שמגביל אותם. וכך, כל ביקור בסניף אורך זמן רב ולאחריו אני תמיד חוזר הביתה עצבני ונאלץ לריב עם האשה והילד ולצאת מהדירה בזעם תוך שאני בועט בפח הזבל.
אין מה לעשות. רגע אמת זה רגע אמת וכשאני מוצא את עצמי דחוק עם הגב לקיר אני משנע את עצמותיי לסניף ומנסה לחשוב מחשבות חיוביות בתקווה שהללו יצרו מציאות חיובית. בהתאם לכך, אני יוצא מהאוטו בתנופה, פוסע בצעדים מהירים לעבר הסניף, מהנהן לשומר בנחמדות, פותח את הדלת ביד איתנה, צועד פנימה ברגל בטוחה ונבלם מול ים האדם העומד וממתין. גברים, נשים וטף. נוער וזקנים. כולם עומדים בטור מתפתל ונושמים בכבדות.
מולם, ניצבות חמש עמדות בנקאות משוכללות המצוידות במיטב האמצעים כדי לספק את השירות הטוב ביותר. רק בשתיים מהן ניכרת תכונה כלשהי. באחת, יושבת פקידה מבוהלת ומקבלת את פליטי התור הנזעמים. בשניה יושבת פקידה חמוצת מבט עם שלט "סגור" גדול שמונח לפניה: מזיזה ניירות ממקום למקום, מדי פעם מתקתקת דבר מה במקלדת ומקפידה להפטיר "סגור" קריר ללקוח תמים שניסה להסתנן ולקבל שרות למרות השלט.
חשוב לציין שכחלק ממגמת שיפור השרות הפושה בקרב הבנקים נעשו בסניף שדרוגים רבים לרווחת הציבור - כחלק מהשדרוג, דאג הבנק גם לשיפור המצב בתור: מעל הפקידים הוצבו מסכי טלוויזיה ענקיים הלוכדים אליהם את מבטי היאוש של הממתינים בתור. על המסכים מוקרנים בסבב אינסופי רצף של סרטונים קצרים משני סוגים. האחד, פרסומות של הבנק המהללות את השרות הנפלא הניתן בו ומדגישים את האושר הרב שנפל בחלקם של לקוחותיו. השני, סרטוני טבע וספורט שמראים לקהל השפוף מה היה יכול לעשות בחייו העלובים אם לא היה ממתין בתור. הצפייה מבהירה לכל אחד מצללי האדם המזדנבים בטור שהוא יכול היה למשל לצפות בברבורים שטים באגם או לסוע באופניים בפארק.
כשחושבים על זה, יש מקום להלל את מהפכת השרות של הבנקים ולהציע ליישמה בתחומים נוספים בחיינו. למשל, ניתן לעודד את רוחם של תושבי שדרות אם בכל מקלט קטן ומוזנח יוקרנו סרטוני תדמית שמשבחים את הטיפול היעיל של מדינת ישראל בירי הרקטות. להגדלת האפקט ניתן גם לשלב בסרטונים קטעים קצרים של אנשים השותים קפה בנינוחות בכיכרות תל אביב.
זו לי כבר תקופה ארוכה שאני רוקם בלבי את תוכנית הנקמה. בחלומותיי, אני מארגן כנס ענק של מנהלי סניפי בנקים במסעדה מפוארת. שם, לאחר שעות ארוכות של הרצאות על נושאים כלכליים שונים, יוזמנו הנוכחים לאכול. בעודם נאספים רעבים מול עמדות ההגשה, הם יגלו שרק עמדת הגשה אחת מאוישת. מעל יתר העמדות יוקרן על מסכי ענק סרטון תיעודי שצולם בפסטיבל "טעם העיר 2007" ומראה המוני אדם סועדים את ליבם בהנאה לצד צילומי תקריב של דוכני מזון. בחלומי, בסוף הכנס אני מודיע למנהלים הנזעמים שהם יצטרכו להתייצב לכנס כזה כל כמה חודשים. נפלא!!
רק לאחר שכל המנהלים עוזבים את המקום, החלום הופך לסיוט כשאני משלם לבעל המסעדה עם הצ'ק האחרון בפנקס
