קונוס
גם צרות של עשירים הן צרות, למרות שכשאתה עני קשה להבין את זה.
לאורך שנים של רדיפה אחרי אוטובוסים, הבטתי בקנאה על בעלי הרכבים שהיו חולפים ביעף על פניי ומותירים אותי מכוסה באבק או בוץ (תלוי בעונה) או מאיצים כדי להגיע למעבר החציה לפניי. במשך כל אותן שנים חלמתי על היום שבו אגיע בנוחות ממונעת אל מחוז חפצי ואולי אף אזכה להתיז בוץ על עוברי אורח תמימים. מהמדרכה, הביטוי "צרות של עשירים" נראה מגוחך וראוי לבוז.
ניצול של הזדמנות היסטורית נדירה (קניית אוטו ב2500 שקל) הפך אותי בחטף לבעליה הגאים של פיאסטה חבוטה ול"עשיר" בתחום התחבורתי. מסתבר שרגעי האושר המעטים של הגעה מוקדמת למחוזות-חפץ מתאזנים במהירות עם הצורך בקניית פלסטיקי-פגושים-אחוריים כדי להעביר ת'טרנטה טסט, עם העמידה הארוכה בפקקי הבוקר ועם הגילוי שמישהו אחר, שהיה צריך להעביר ת'טרנטה שלו טסט, העדיף לתלוש לך את פלסטיקי הפגושים האחוריים מאשר לקנות לעצמו חדשים. צרות של עשירים.
עם זאת, כל הנ"ל מתגמדים לעומת בעיות החניה. בעוד שזמן הפקקים מחושב מראש ביציאה מהבית, הרי שזמן חיפוש החנייה אינו נלקח בחשבון והינו זמן שרוף. חיפוש חניה עשוי להיות חוויה מתסכלת, במיוחד לנוכח העובדה שאלו שמגיעים מוקדם כשיש הרבה מקום, חונים במרווחים גדולים כאילו העולם לא מתפוצץ אוכלוסין. כמובן שכבכל הזדמנות, גם העירייה נועצת את שיניה בבעלי הרכב. כבישים רחבים ומעטי תנועה מסומנים באדום לבן, כאילו להכעיס ופקחים חסרי חוש הומור, שמוותרים לכל נהג משאית שפורק בצל, לא מתרשמים מפתק מכובד של "שוטר/פקח יקר - אני מעמיס ידע נא התחשב!" ושמים מעליו את הודעת הקנס (70 ש"ח!!).
התסכול הגדול מכל מגיע בשעת היציאה הביתה בערב. לאחר שבבוקר חנית במרחק של ריצת מרתון בינונית (מפאת חוסר מקום), הרי שאחרי יום לימודים ארוך כשהחושך המפחיד מזדחל ברחובות וקול יללות הזוועה של הזאבים והמואזינים נישא באוויר, דווקא אז עליך לכתת רגליך בכביש השומם עד למכוניתך החונה אי שם באופק.
את בעיית הפקקים לא עלה בידי לפתור עדיין אבל על בעית החניה הערמתי. מדהים איך התגליות הגדולות באמת באות במקרה. לניוטון זה בא כי נפל עליו תפוח מהעץ ולי כי כמעט התפוצץ לי גלגל כשעליתי על בור ענק בכביש ליד הבית. מסתבר שאיזשהו נהג טיפש הפיל לצד הכביש את הקונוס - התמרור הבזוי מכל - אותו חרוט פלסטיק כתום אותו שמים מע"צ ליד בורות במקום לתקן אותם. הבור הזה כמעט פוצץ לי את הגלגל הקדמי - אם היה שם קונוס הייתי רואה כבר מרחוק שיש שם בור ועוקף אותו. זרע הרעיון נטמן.
לאחר שקללתי את הנהג חסר ההתחשבות שבהפלת הקונוס הפקיר את אחיו הנהגים לבור אימתני, הכנסתי את הקונוס לתא המטען ונסעתי לרכוש ידע. בערבו של יום, בחרתי לי מקום חניה מצוין מתוך שפע המקומות הפנויים והנחתי בו את הקונוס כדי שבבוקר, בזמן השתוללות מצוקת החניה, יהיה ברור לכל שאין לחנות שם. בבוקר המחרת, בעוד אספסוף הנהגים ציידי-החניה סובב הלוך ושוב בתסכול הולך וגובר, כל שנותר לי לעשות זה להחזיר את הקונוס לתא המטען ולחנות בנוחות.
קונוסיזם הינה דרך חיים שהימור צפון בה שכן תמיד עשוי להגיע לפניך איזה פורע-חוק שאינו יודע שצריך לתת לקונוס את הכבוד המגיע לו. ואולם, גם אז לך אין כ"כ מה להפסיד, מלבד את הקונוס שלך, שרבים כמוהו מצויים כאמור בשפע בכל כביש.
בשיטת הקונוס, גם מהתרחיש הגרוע ביותר ניתן לצאת מנצח עם קצת קור רוח. אם למשל, בעקבות תלונות של נהגים צרי-עין וקטנונים, יוזעקו אנשי בטחון ו/או אחזקה מרבצם כדי לחקור את מהות הקונוס ואת זהות שולחיו. ההמון הזועם ימצא שאין לקונוס הצדקה וכשיגיע שותל הקונוס לחנייתו, ימצא שם קהל זועם ומתלהם מחכה לו לקורעו. במקרה כזה, עצור את רכבך על הכביש, צא והצטרף לקהל הזועם. לאחר מספר דקות של ליבוי היצרים, אבד את עשתונותיך, הכרז בעצבנות שלא אכפת לך מי החרא ששם את הקונוס ושאתה מעיף אותו לקיבינימט, בעט את הקונוס אל השיחים וחנה במקום שהתפנה לקול תשואות הקהל.
שיטת הקונוס פועלת כמובן רק כשהקהל לא מודע אליה. מרגע שהציבור הרחב יריח את ריח המעל, הרי שנמצא את עצמנו נוסעים על אינספור בורות בכביש ונמצא כי הכבוד לקונוס התערער וכי איש כטוב בעיניו יחנה. הסיבה שאני חושף אותה ברבים היא שממש כמו ממציא הדינמיט, גם אני נתקף לאחרונה בייסורי מצפון קשים על מרקחת השטנים הגאונית שרקחתי. למה להוסיף רוע לעולם שהוא רע ממילא?
רק דעו לכם שאני לא סתם עוד נהג שמחפש חניה - אני ממציא שיטת הקונוס שויתר על חניה טובה למען החברה והאנושות
לאורך שנים של רדיפה אחרי אוטובוסים, הבטתי בקנאה על בעלי הרכבים שהיו חולפים ביעף על פניי ומותירים אותי מכוסה באבק או בוץ (תלוי בעונה) או מאיצים כדי להגיע למעבר החציה לפניי. במשך כל אותן שנים חלמתי על היום שבו אגיע בנוחות ממונעת אל מחוז חפצי ואולי אף אזכה להתיז בוץ על עוברי אורח תמימים. מהמדרכה, הביטוי "צרות של עשירים" נראה מגוחך וראוי לבוז.
ניצול של הזדמנות היסטורית נדירה (קניית אוטו ב2500 שקל) הפך אותי בחטף לבעליה הגאים של פיאסטה חבוטה ול"עשיר" בתחום התחבורתי. מסתבר שרגעי האושר המעטים של הגעה מוקדמת למחוזות-חפץ מתאזנים במהירות עם הצורך בקניית פלסטיקי-פגושים-אחוריים כדי להעביר ת'טרנטה טסט, עם העמידה הארוכה בפקקי הבוקר ועם הגילוי שמישהו אחר, שהיה צריך להעביר ת'טרנטה שלו טסט, העדיף לתלוש לך את פלסטיקי הפגושים האחוריים מאשר לקנות לעצמו חדשים. צרות של עשירים.
עם זאת, כל הנ"ל מתגמדים לעומת בעיות החניה. בעוד שזמן הפקקים מחושב מראש ביציאה מהבית, הרי שזמן חיפוש החנייה אינו נלקח בחשבון והינו זמן שרוף. חיפוש חניה עשוי להיות חוויה מתסכלת, במיוחד לנוכח העובדה שאלו שמגיעים מוקדם כשיש הרבה מקום, חונים במרווחים גדולים כאילו העולם לא מתפוצץ אוכלוסין. כמובן שכבכל הזדמנות, גם העירייה נועצת את שיניה בבעלי הרכב. כבישים רחבים ומעטי תנועה מסומנים באדום לבן, כאילו להכעיס ופקחים חסרי חוש הומור, שמוותרים לכל נהג משאית שפורק בצל, לא מתרשמים מפתק מכובד של "שוטר/פקח יקר - אני מעמיס ידע נא התחשב!" ושמים מעליו את הודעת הקנס (70 ש"ח!!).
התסכול הגדול מכל מגיע בשעת היציאה הביתה בערב. לאחר שבבוקר חנית במרחק של ריצת מרתון בינונית (מפאת חוסר מקום), הרי שאחרי יום לימודים ארוך כשהחושך המפחיד מזדחל ברחובות וקול יללות הזוועה של הזאבים והמואזינים נישא באוויר, דווקא אז עליך לכתת רגליך בכביש השומם עד למכוניתך החונה אי שם באופק.
את בעיית הפקקים לא עלה בידי לפתור עדיין אבל על בעית החניה הערמתי. מדהים איך התגליות הגדולות באמת באות במקרה. לניוטון זה בא כי נפל עליו תפוח מהעץ ולי כי כמעט התפוצץ לי גלגל כשעליתי על בור ענק בכביש ליד הבית. מסתבר שאיזשהו נהג טיפש הפיל לצד הכביש את הקונוס - התמרור הבזוי מכל - אותו חרוט פלסטיק כתום אותו שמים מע"צ ליד בורות במקום לתקן אותם. הבור הזה כמעט פוצץ לי את הגלגל הקדמי - אם היה שם קונוס הייתי רואה כבר מרחוק שיש שם בור ועוקף אותו. זרע הרעיון נטמן.
לאחר שקללתי את הנהג חסר ההתחשבות שבהפלת הקונוס הפקיר את אחיו הנהגים לבור אימתני, הכנסתי את הקונוס לתא המטען ונסעתי לרכוש ידע. בערבו של יום, בחרתי לי מקום חניה מצוין מתוך שפע המקומות הפנויים והנחתי בו את הקונוס כדי שבבוקר, בזמן השתוללות מצוקת החניה, יהיה ברור לכל שאין לחנות שם. בבוקר המחרת, בעוד אספסוף הנהגים ציידי-החניה סובב הלוך ושוב בתסכול הולך וגובר, כל שנותר לי לעשות זה להחזיר את הקונוס לתא המטען ולחנות בנוחות.
קונוסיזם הינה דרך חיים שהימור צפון בה שכן תמיד עשוי להגיע לפניך איזה פורע-חוק שאינו יודע שצריך לתת לקונוס את הכבוד המגיע לו. ואולם, גם אז לך אין כ"כ מה להפסיד, מלבד את הקונוס שלך, שרבים כמוהו מצויים כאמור בשפע בכל כביש.
בשיטת הקונוס, גם מהתרחיש הגרוע ביותר ניתן לצאת מנצח עם קצת קור רוח. אם למשל, בעקבות תלונות של נהגים צרי-עין וקטנונים, יוזעקו אנשי בטחון ו/או אחזקה מרבצם כדי לחקור את מהות הקונוס ואת זהות שולחיו. ההמון הזועם ימצא שאין לקונוס הצדקה וכשיגיע שותל הקונוס לחנייתו, ימצא שם קהל זועם ומתלהם מחכה לו לקורעו. במקרה כזה, עצור את רכבך על הכביש, צא והצטרף לקהל הזועם. לאחר מספר דקות של ליבוי היצרים, אבד את עשתונותיך, הכרז בעצבנות שלא אכפת לך מי החרא ששם את הקונוס ושאתה מעיף אותו לקיבינימט, בעט את הקונוס אל השיחים וחנה במקום שהתפנה לקול תשואות הקהל.
שיטת הקונוס פועלת כמובן רק כשהקהל לא מודע אליה. מרגע שהציבור הרחב יריח את ריח המעל, הרי שנמצא את עצמנו נוסעים על אינספור בורות בכביש ונמצא כי הכבוד לקונוס התערער וכי איש כטוב בעיניו יחנה. הסיבה שאני חושף אותה ברבים היא שממש כמו ממציא הדינמיט, גם אני נתקף לאחרונה בייסורי מצפון קשים על מרקחת השטנים הגאונית שרקחתי. למה להוסיף רוע לעולם שהוא רע ממילא?
רק דעו לכם שאני לא סתם עוד נהג שמחפש חניה - אני ממציא שיטת הקונוס שויתר על חניה טובה למען החברה והאנושות
בדוק כעת האם ביכולתך לקבל תו תקן ישראלי
