המדריך המלא להריון ולידה
משחר ימי האדם הובאו ילדים לעולם. תינוקות שחו בבטן אימם והגיחו אל האור: על קרקע של ג'ונגל, במרתף הטירה, בחדרי הלידה המשוכללים ובבריכות הדולפינים המחוממות.
מדריך זה נועד ללוות אתכם, הורים לעתיד, לאורך שלבים שונים בתהליך ההריון והלידה.
1. בדיקה גנטית
משחר ימי האדם השתוקקו אנשים לדעת מה ההסתברות הסטטיסטית לקיום של תסמונות שונות אצל העובר-לעתיד. כיום, לפני כל הריון ניתן לבצע בדיקה גנטית.
בדיקה זו מתחילה בתשאול של ההורים בנוגע למוצאם. בדיקה זו היא אחד המקומות הבודדים בהם ישנה העדפה לאחינו בני עדות המזרח. הסיכוי של יוצאי אשכנז להוריש לילדיהם מחלות גנטיות גדול מזה של ספרדים והם נדרשים לבדיקות גנטיות מדוקדקות. וכך, בזמן שהעיראקים והטריפוליטאים שביננו עוזבים את המרפאה לאחר חמש דקות והולכים לסבתא ג'רג'וחה ללבוש גופיה לבנה, לאכול קובה ולתופף על דרבוקות נשארים בני אשכנז בחדר האחות כשהם מביטים במבט כלה במחט הבדיקה המתקרבת.
בסוף התהליך, יתקבל פלט מחשב מסודר שממנו יוכל הזוג הצעיר ללמוד מהן ההסתברויות לכך שילדם ילקה באחד ממגוון של תסמונות נדירות.
אל דאגה הורים יקרים! אינכם היחידים שלא יודעים מה לעזאזל לעשות עם הידיעה שלתינוקכם יש סיכוי של 1:675488 ללקות בתסמונת האיקס השביר או סיכוי של 1:88874774 ללקות בתסמונת הווי הפריך. לפעמים הדחקה זה דבר נפלא.
2. הדמיות
משחר ימי האדם, השתוקקו אנשים לראות צלליות מטושטשות של עוברם. כיום הדבר מתאפשר בזכות מכשירי ההדמיה המשוכללים הפזורים בכל בתי החולים. כמו בכל הדמייה, חשוב מאוד להנמיך ציפיות: הדמייה זה לא סרט אלא כלי עבודה של מומחים.
למשל, בכל מלחמה אנו מתפתים בהתלהבות להסתכל על סרטון שכותרתו "חיל האוויר משמיד חוליית חמושים". אנו מצפים כמובן לראות את הפיצוץ המרהיב. רוצים לראות את המחבלים מתעופפים באוויר כשמבע חרטה של "חבל שלא עשינו שלום כשיכולנו" על פניהם המזוקנות. בסופו של דבר אנו מאמצים את עינינו מול גוש ירקרק שלאחר הבזק לבן קצר הופך לגוש ירקרק.
כמו במלחמה, על אחת כמה וכמה כך גם בהריון. הציפייה לתינוק חמוד שינפנף בחיוך אל מכשיר האולטרא סאונד מתנפצת מול סוסון הים המטושטש שנשקף מהמסך. את המצב מסבך איש ההדמיה שמצביע באצבע בטוחה על נקודות אקראיות במסך ומפרט את קיומם (או חסרונם) של איברים פנימיים שונים. בגלל תלות ההדמייה בתנוחת העובר, פעמים רבות תסתיים הבדיקה באמירה של הבודק לפיה הוא טרם הספיק לראות טחול או אצבעות ביד ימין.
בשלב זה, הכן את עצמך ואת האשה לחודש של אי ודאות, עד הבדיקה הבאה. בחודש זה, היא תכסוס ציפורנים מתוך פחד לתינוק חסר-טחול ואתה תשעה את קניית הפסנתר המתוכננת.
3. בטן
אחד הסימפטומים הבולטים (!!) בהריון הוא הבטן הנפוחה. בהקשר זה חשוב להזכיר את המאבק הנצחי בין נטייתן החולנית של נשים לשאול אם הן שמנות לבין החובה הגברית לומר שמה פתאום. בטן הריונית מביאה את הדיאלוגים הנ"ל לכדי תאטרון של אבסורד. זאת כאשר הגבר מוצא את עצמו מתאר היפופוטם כאילו היה צבי קל רגליים. זהו כמובן הזמן לזנוח את דרך הישר ולשקר במצח נחושה. כל נסיון להיות כנה אך אוהד יגרור ענישה קשה בדמות שיחות ארוכות ונוקבות, דלתות נטרקות ואוכל קר.
הדגמה לחשיבות שמייחסות הנשים לשקר לבן זה ניתן למצוא בקבוצות נשים למינהן. במעגלי נשים, שפורחים כיום כפטריות לאחר הגשם, הן מספקות זו לזו מידע, תמיכה והעצמה. כלי פמיניסטי נפלא זה מאפשר להן להתחבר לכוחות הפנימיים שיש להן כנשים עצמאיות ובטוחות. בסופו של דבר, לאחר שעתיים של חיבוקים, נשימות והעצמה נשית הנושא המרכזי שיעסיק כל אחת מהבנות המועצמות הוא מציאת נשים במעגל שהן יותר שמנות מהן.
בטן הריונית היא בהחלט מוקד משיכה, במיוחד לזרים שונים המתענינים במצב העובר ומניחים יד כדי לוודא שהוא עדיין בועט. העתיד שייך לרפואת רחוב! גילוי מוקדם ומניעה על ידי עוברי אורח וזקנות באוטובוס זה שם המשחק. כך, ניתן בהחלט לברך על יוזמות אלו ולפתחן לתחומים נוספים כגון בדיקות רחוב ספונטניות של גודל הערמונית או בדיקות ממוגרפיה, בדיקות שכידוע עשויות גם להציל חיים.
4. טבעי זה טוב
למרות שלעיתים נדמה כאילו החיים זורמים על מי מנוחות, הרי שמאחורי הקלעים ניטש מאבק איתנים. בפינה הימנית עומד הממסד הרפואי ומולו חסידי הרפואה האלטרנטיבית. באמצע בינהם עומד משרד הבריאות ומנסה לקבוע את חוקי המשחק: לכנס ועדות ולגבש המלצות. לאור הכרותנו עם התנהלות משרדי הממשלה השונים, התרגלנו לאורך השנים לחכות להמלצותיהם ולעשות את ההפך. במקרה זה, החלטנו להתיעץ עם גורם נוסף. כך, מצאתי את עצמי בקורס אלטרנטיבי של הכנה ללידה.
ריח של סבון לבנדר, כריות על שטיח מונגולי ותה עשבים ללא סוכר אפף אותנו כשנכנסנו. מסביב, התגודדו נשים חסרות-שקט וגברים עגומי מבט. צלצול פעמון הזמין אותנו לרבוץ על הכריות ובחורה צעירה ונלהבת, חיוורת (כנראה מאכילת חסה וקטניות) בירכה אותנו על הגעתנו למעמד זה. מיד אחר כך, החלה מפארת את המנגנונים הטבעיים שיש לטבע להציע ליולדות. "טבעי זה טוב" אמרה ונעצה בי מבט נוזף כשמלמלתי לגבר שלידי שגם אבעבועות שחורות זה משהו טבעי. מייד לאחר המסר העקרוני, הגיע תרגומו לשפת המעשה: אם כבר החלטתם לגזור על תינוקכם חיים של אומללות פיזית ונפשית ובחרתם ללדת בבית חולים, עליכם לפעול לפי שורת הנחיות.
ההנחייה הראשונה במעלה היא שכשהרופאים אומרים לך שיש לבצע התערבות כלשהי – דרוש הסברים ולאחר מכן, סרב לכך בתוקף. לחסרי האסרטיביות או חלשי הזכרון בינינו הוצע להכין מראש "תוכנית לידה" שבה מפורטים שלבי הלידה והפעולות שמותר לצוות הרפואי לבצע.
הפגישה הסתיימה בהכנה משותפת של תוכנית לידה ואנו נפלטנו אל אוויר הערב הקריר. כשהתרחקנו מההמון המוסת הרשיתי לעצמי להביע ספקות באוזניי אשתי. "נכון שיש רופאים לא נחמדים. חלקם יוצאי הצבא האדום" אמרתי "אבל תראי מה קורה במקומות שבהם אין רופאים בכלל – המון ילדים מתים". האישה הנהנה בבלבול והכניסה לכיס את תוכנית הלידה.
בערב הגורלי, נשלפה תוכנית הלידה שוב בחדר הלידה. הדבר קרה כשדברים התעכבו ורופא המחלקה הגיע כדי לחוות דעה. האשה ואני היינו צללי אדם והוא המליץ על "שפלוץ שליה" או משהו דוחה בסגנון הזה. הבטנו זה בזו ובתוכנית הלידה. "אנחנו לא רוצים שפלוץ שליה" מלמלה האישה בשקט והרופא שלף טופס מסודר. "אין בעיה" אמר, "תחתמו פה שאתם פועלים כנגד המלצת הרופא המיילד ושאתם יודעים שאי שפלוץ שליה עלול להוביל לסיבוכים רפואיים בינהם שלגצת העורקים". למותר לציין שעשינו שפלוץ שליה. היה מרענן. לתינוק שלום (3.2 ק"ג!). תחושת הרווחה הנפשית שחשנו הייתה אדירה – לא עוד נצטרך לפרפר בין דעות מנוגדות ולקבל החלטות הרות גורל ומפחידות. כשאנו חובקים את תינוקנו התחלנו יוצאים מבית החולים כשדף נתחב לתוך ידינו – "חיסונים: הסכנה שלא מספרים לכם עליה
משחר ימי האדם הובאו ילדים לעולם. תינוקות שחו בבטן אימם והגיחו אל האור: על קרקע של ג'ונגל, במרתף הטירה, בחדרי הלידה המשוכללים ובבריכות הדולפינים המחוממות.
מדריך זה נועד ללוות אתכם, הורים לעתיד, לאורך שלבים שונים בתהליך ההריון והלידה.
1. בדיקה גנטית
משחר ימי האדם השתוקקו אנשים לדעת מה ההסתברות הסטטיסטית לקיום של תסמונות שונות אצל העובר-לעתיד. כיום, לפני כל הריון ניתן לבצע בדיקה גנטית.
בדיקה זו מתחילה בתשאול של ההורים בנוגע למוצאם. בדיקה זו היא אחד המקומות הבודדים בהם ישנה העדפה לאחינו בני עדות המזרח. הסיכוי של יוצאי אשכנז להוריש לילדיהם מחלות גנטיות גדול מזה של ספרדים והם נדרשים לבדיקות גנטיות מדוקדקות. וכך, בזמן שהעיראקים והטריפוליטאים שביננו עוזבים את המרפאה לאחר חמש דקות והולכים לסבתא ג'רג'וחה ללבוש גופיה לבנה, לאכול קובה ולתופף על דרבוקות נשארים בני אשכנז בחדר האחות כשהם מביטים במבט כלה במחט הבדיקה המתקרבת.
בסוף התהליך, יתקבל פלט מחשב מסודר שממנו יוכל הזוג הצעיר ללמוד מהן ההסתברויות לכך שילדם ילקה באחד ממגוון של תסמונות נדירות.
אל דאגה הורים יקרים! אינכם היחידים שלא יודעים מה לעזאזל לעשות עם הידיעה שלתינוקכם יש סיכוי של 1:675488 ללקות בתסמונת האיקס השביר או סיכוי של 1:88874774 ללקות בתסמונת הווי הפריך. לפעמים הדחקה זה דבר נפלא.
2. הדמיות
משחר ימי האדם, השתוקקו אנשים לראות צלליות מטושטשות של עוברם. כיום הדבר מתאפשר בזכות מכשירי ההדמיה המשוכללים הפזורים בכל בתי החולים. כמו בכל הדמייה, חשוב מאוד להנמיך ציפיות: הדמייה זה לא סרט אלא כלי עבודה של מומחים.
למשל, בכל מלחמה אנו מתפתים בהתלהבות להסתכל על סרטון שכותרתו "חיל האוויר משמיד חוליית חמושים". אנו מצפים כמובן לראות את הפיצוץ המרהיב. רוצים לראות את המחבלים מתעופפים באוויר כשמבע חרטה של "חבל שלא עשינו שלום כשיכולנו" על פניהם המזוקנות. בסופו של דבר אנו מאמצים את עינינו מול גוש ירקרק שלאחר הבזק לבן קצר הופך לגוש ירקרק.
כמו במלחמה, על אחת כמה וכמה כך גם בהריון. הציפייה לתינוק חמוד שינפנף בחיוך אל מכשיר האולטרא סאונד מתנפצת מול סוסון הים המטושטש שנשקף מהמסך. את המצב מסבך איש ההדמיה שמצביע באצבע בטוחה על נקודות אקראיות במסך ומפרט את קיומם (או חסרונם) של איברים פנימיים שונים. בגלל תלות ההדמייה בתנוחת העובר, פעמים רבות תסתיים הבדיקה באמירה של הבודק לפיה הוא טרם הספיק לראות טחול או אצבעות ביד ימין.
בשלב זה, הכן את עצמך ואת האשה לחודש של אי ודאות, עד הבדיקה הבאה. בחודש זה, היא תכסוס ציפורנים מתוך פחד לתינוק חסר-טחול ואתה תשעה את קניית הפסנתר המתוכננת.
3. בטן
אחד הסימפטומים הבולטים (!!) בהריון הוא הבטן הנפוחה. בהקשר זה חשוב להזכיר את המאבק הנצחי בין נטייתן החולנית של נשים לשאול אם הן שמנות לבין החובה הגברית לומר שמה פתאום. בטן הריונית מביאה את הדיאלוגים הנ"ל לכדי תאטרון של אבסורד. זאת כאשר הגבר מוצא את עצמו מתאר היפופוטם כאילו היה צבי קל רגליים. זהו כמובן הזמן לזנוח את דרך הישר ולשקר במצח נחושה. כל נסיון להיות כנה אך אוהד יגרור ענישה קשה בדמות שיחות ארוכות ונוקבות, דלתות נטרקות ואוכל קר.
הדגמה לחשיבות שמייחסות הנשים לשקר לבן זה ניתן למצוא בקבוצות נשים למינהן. במעגלי נשים, שפורחים כיום כפטריות לאחר הגשם, הן מספקות זו לזו מידע, תמיכה והעצמה. כלי פמיניסטי נפלא זה מאפשר להן להתחבר לכוחות הפנימיים שיש להן כנשים עצמאיות ובטוחות. בסופו של דבר, לאחר שעתיים של חיבוקים, נשימות והעצמה נשית הנושא המרכזי שיעסיק כל אחת מהבנות המועצמות הוא מציאת נשים במעגל שהן יותר שמנות מהן.
בטן הריונית היא בהחלט מוקד משיכה, במיוחד לזרים שונים המתענינים במצב העובר ומניחים יד כדי לוודא שהוא עדיין בועט. העתיד שייך לרפואת רחוב! גילוי מוקדם ומניעה על ידי עוברי אורח וזקנות באוטובוס זה שם המשחק. כך, ניתן בהחלט לברך על יוזמות אלו ולפתחן לתחומים נוספים כגון בדיקות רחוב ספונטניות של גודל הערמונית או בדיקות ממוגרפיה, בדיקות שכידוע עשויות גם להציל חיים.
4. טבעי זה טוב
למרות שלעיתים נדמה כאילו החיים זורמים על מי מנוחות, הרי שמאחורי הקלעים ניטש מאבק איתנים. בפינה הימנית עומד הממסד הרפואי ומולו חסידי הרפואה האלטרנטיבית. באמצע בינהם עומד משרד הבריאות ומנסה לקבוע את חוקי המשחק: לכנס ועדות ולגבש המלצות. לאור הכרותנו עם התנהלות משרדי הממשלה השונים, התרגלנו לאורך השנים לחכות להמלצותיהם ולעשות את ההפך. במקרה זה, החלטנו להתיעץ עם גורם נוסף. כך, מצאתי את עצמי בקורס אלטרנטיבי של הכנה ללידה.
ריח של סבון לבנדר, כריות על שטיח מונגולי ותה עשבים ללא סוכר אפף אותנו כשנכנסנו. מסביב, התגודדו נשים חסרות-שקט וגברים עגומי מבט. צלצול פעמון הזמין אותנו לרבוץ על הכריות ובחורה צעירה ונלהבת, חיוורת (כנראה מאכילת חסה וקטניות) בירכה אותנו על הגעתנו למעמד זה. מיד אחר כך, החלה מפארת את המנגנונים הטבעיים שיש לטבע להציע ליולדות. "טבעי זה טוב" אמרה ונעצה בי מבט נוזף כשמלמלתי לגבר שלידי שגם אבעבועות שחורות זה משהו טבעי. מייד לאחר המסר העקרוני, הגיע תרגומו לשפת המעשה: אם כבר החלטתם לגזור על תינוקכם חיים של אומללות פיזית ונפשית ובחרתם ללדת בבית חולים, עליכם לפעול לפי שורת הנחיות.
ההנחייה הראשונה במעלה היא שכשהרופאים אומרים לך שיש לבצע התערבות כלשהי – דרוש הסברים ולאחר מכן, סרב לכך בתוקף. לחסרי האסרטיביות או חלשי הזכרון בינינו הוצע להכין מראש "תוכנית לידה" שבה מפורטים שלבי הלידה והפעולות שמותר לצוות הרפואי לבצע.
הפגישה הסתיימה בהכנה משותפת של תוכנית לידה ואנו נפלטנו אל אוויר הערב הקריר. כשהתרחקנו מההמון המוסת הרשיתי לעצמי להביע ספקות באוזניי אשתי. "נכון שיש רופאים לא נחמדים. חלקם יוצאי הצבא האדום" אמרתי "אבל תראי מה קורה במקומות שבהם אין רופאים בכלל – המון ילדים מתים". האישה הנהנה בבלבול והכניסה לכיס את תוכנית הלידה.
בערב הגורלי, נשלפה תוכנית הלידה שוב בחדר הלידה. הדבר קרה כשדברים התעכבו ורופא המחלקה הגיע כדי לחוות דעה. האשה ואני היינו צללי אדם והוא המליץ על "שפלוץ שליה" או משהו דוחה בסגנון הזה. הבטנו זה בזו ובתוכנית הלידה. "אנחנו לא רוצים שפלוץ שליה" מלמלה האישה בשקט והרופא שלף טופס מסודר. "אין בעיה" אמר, "תחתמו פה שאתם פועלים כנגד המלצת הרופא המיילד ושאתם יודעים שאי שפלוץ שליה עלול להוביל לסיבוכים רפואיים בינהם שלגצת העורקים". למותר לציין שעשינו שפלוץ שליה. היה מרענן. לתינוק שלום (3.2 ק"ג!). תחושת הרווחה הנפשית שחשנו הייתה אדירה – לא עוד נצטרך לפרפר בין דעות מנוגדות ולקבל החלטות הרות גורל ומפחידות. כשאנו חובקים את תינוקנו התחלנו יוצאים מבית החולים כשדף נתחב לתוך ידינו – "חיסונים: הסכנה שלא מספרים לכם עליה
