המדריך המקוצר לכתיבת מאמרים
אחד הדברים הראשונים שלמדתי כסטודנט, זה שהמון "הוגים" הם בעצם סתם אנשים עם יותר מדי זמן פנוי שכתבו ראשונים על איזה משהו. אולי היה להם איזה רעיון נחמד אבל בכל מקרה כל העניין יצא מפרופורציה. במקצועות ההומניים למשל אפשר לקחת איזו תופעה שתרצה, להמציא לה שם מפוצץ, לכתוב מאמר ולקוות שזה יתפוס ושיום אחד תזכה לראות סטודנטים תועים במבוכי הספרייה בחיפוש אחרי זה.
הערכה אקדמית על מאמר תקבע עפ"י מספר ואורך המלים הלועזיות ומידת המובנות- מאליו של המושג. באם אין מילה מסובכת מספיק בעברית תוכל לכתוב את המושג באנגלית או להמציא מילה שנשמעת כמו המלים שהאקדמיה מוציאה לשוק כל כמה חודשים ("שקלוף" "קרנוכית" וכ"ו). עקרון מפתח חשוב נוסף הוא תמיד לסתור את עצמך לאורך המאמר. נסה לא לסתור את עצמך במאמר. בכלל , נסה להזכר בכל הנלמד בשעורי הבעה בתיכון על כתיבת קטע (פתיח, אמצע וסוף, סדר לוגי ברור וכ"ו) ועשה תמיד את ההפך.
בנוסף, חשוב תמיד לסמך את דבריך עם איזה סטטיסטיקה עסיסית – גרף, אחוזים, טבלה או היסטוגרמה יעלו את אמון הקורא ב78%- מהמקרים.
תופעת הגרפסים לדוגמה. מי לא מכיר? אפילו בנות עושות.
אם ברצוננו לחקור לעומק תופעות סוציו-גסטרונומיות שונות עלינו לבצע תחילה ניתוח אמפירי מפורט של תופעת נפיחות הפה ("mouth fartation" ). לפני כן עלינו לבחון את המאפיינים השונים של התופעה ואת טווח האפשרויות המרכיב כל אחד. נפיחות הפה יבדלו זו מזו בהומידציה (שהטווח שלה הוא "יבש" עד "לחלוחי-עד-הקאה"), אמפליטודה ("חלש ורכרוכי" עד "מזעזע המטבח"), פוטנציאל אודורציה על פני רדיוס מוגבל ("ללא ריח" עד "שום בצל קטלני"), דורציה ("קצר" עד "אמירת שרה שרה שיר שמח") ומרדוע ("יחיד פשוט" עד "רצף משוכלל").
העקרון די פשוט נכון? והנה, קראתם את כל המאמר הדבילי והלא מדויק בהחלט שלי. אולי עכשיו אתם מזלזלים בי. תזלזלו!! גם את איינשטין היו מעיפים מהכיתה בהתחלה. השאלה העקרונית היא מי יכול להבטיח לכם שבעוד שנים רבות ילדיכם לא יחפשו את המדריך המקוצר לכתיבת מאמרים בין מדפי הספריה
הערכה אקדמית על מאמר תקבע עפ"י מספר ואורך המלים הלועזיות ומידת המובנות- מאליו של המושג. באם אין מילה מסובכת מספיק בעברית תוכל לכתוב את המושג באנגלית או להמציא מילה שנשמעת כמו המלים שהאקדמיה מוציאה לשוק כל כמה חודשים ("שקלוף" "קרנוכית" וכ"ו). עקרון מפתח חשוב נוסף הוא תמיד לסתור את עצמך לאורך המאמר. נסה לא לסתור את עצמך במאמר. בכלל , נסה להזכר בכל הנלמד בשעורי הבעה בתיכון על כתיבת קטע (פתיח, אמצע וסוף, סדר לוגי ברור וכ"ו) ועשה תמיד את ההפך.
בנוסף, חשוב תמיד לסמך את דבריך עם איזה סטטיסטיקה עסיסית – גרף, אחוזים, טבלה או היסטוגרמה יעלו את אמון הקורא ב78%- מהמקרים.
תופעת הגרפסים לדוגמה. מי לא מכיר? אפילו בנות עושות.
אם ברצוננו לחקור לעומק תופעות סוציו-גסטרונומיות שונות עלינו לבצע תחילה ניתוח אמפירי מפורט של תופעת נפיחות הפה ("mouth fartation" ). לפני כן עלינו לבחון את המאפיינים השונים של התופעה ואת טווח האפשרויות המרכיב כל אחד. נפיחות הפה יבדלו זו מזו בהומידציה (שהטווח שלה הוא "יבש" עד "לחלוחי-עד-הקאה"), אמפליטודה ("חלש ורכרוכי" עד "מזעזע המטבח"), פוטנציאל אודורציה על פני רדיוס מוגבל ("ללא ריח" עד "שום בצל קטלני"), דורציה ("קצר" עד "אמירת שרה שרה שיר שמח") ומרדוע ("יחיד פשוט" עד "רצף משוכלל").
העקרון די פשוט נכון? והנה, קראתם את כל המאמר הדבילי והלא מדויק בהחלט שלי. אולי עכשיו אתם מזלזלים בי. תזלזלו!! גם את איינשטין היו מעיפים מהכיתה בהתחלה. השאלה העקרונית היא מי יכול להבטיח לכם שבעוד שנים רבות ילדיכם לא יחפשו את המדריך המקוצר לכתיבת מאמרים בין מדפי הספריה
